שחיטה כשרהמצוות שמבטאות רחמנות בעת שחיטת החיותבכמה וכמה מצוות הדריכה אותנו התורה לנהוג כלפי בעלי החיים ברחמנות. ואף שמותר לנו כיום לאכול מבשרם, מכל מקום קבעה התורה כמה מצוות שיש בהן הוראה לנהוג כלפיהם ברחמים. שני טעמים עיקריים לכך, הראשון, לחנך אותנו להיות רחמנים, והשני, לרמז על הבעייתיות המוסרית המסוימת שיש באכילת הבשר, כדי להכין אותנו לקראת התקופה שתבוא בעתיד, שבה נחדל מאכילת בשר. המצווה הראשונה היא האיסור לאכול איבר מן החי. אף שהתורה התירה לנו בשר בהמות וחיות, מכל מקום אסור מן התורה לתלוש איבר מן הבהמה בעודה בחיים ולאוכלו. והטעם לכך פשוט, זוהי אכזריות נוראה לחתוך איבר מבהמה חיה, לראות בכאבה וצערה וליהנות אחר כך מטעם בשרה. ואפילו בני נח, היינו בני כל העמים, נצטוו על פי התורה שלא לאכול איבר מן החי, אלא קודם צריכים להמית את החיה ורק אחר כך לחתוך מבשרה. מצווה נוספת היא מצוות השחיטה. נצטוונו לשחוט את הבהמה מן הצוואר. וכל בהמה שלא תישחט כך, הרי היא נבלה האסורה באכילה. וכן הדין לגבי עוף וחיה. השחיטה היא מיתה קלה ביותר. שכן העורק שמספק את מירב הדם למוח עובר דרך מקום השחיטה, וכך מיד לאחר השחיטה אין יותר אספקת דם למוח. לכן, בשעה שתחושת הכאב הייתה צריכה להגיע לקליפת המוח, ששם תחושת הכאב נקלטת, היא אינה נקלטת מחמת חוסר דם וחמצן. גם לפני שהעורק הראשי נשחט, אין הכאב כמעט מורגש, מפני שהשחיטה חייבת להיעשות בסכין חדה וחלקה, תוך תנועה מהירה, באופן כזה, תחושת הכאב אינה מורגשת כמעט. בנוסף לכך, נוהגים להשכיב את הבהמה לפני השחיטה, ועל ידי כך מפחיתים את צערה משום שתנוחה זו מסיחה את דעתה מפעולת השחיטה, וגם ניתוק אספקת הדם והחמצן למוח מתרחשת במהירות בתנוחה זו לגבי דגים, לא נצטוונו לשוחטם, והטעם כנראה, כיוון שהדג נמצא במדרגה נמוכה בסולם ההתפתחות, ומוחו ומערכת עצביו פחות מפותחים, ומסתבר שגם תחושת הכאב שלו עמומה יותר, ולכן אין צורך לשוחטו באופן מיוחד. עוד נצטוונו שלא לאכול מן הדם של בעלי החיים. ובאר בעל ספר החינוך (מצווה קמ"ח), שאף שהתירה לנו התורה אכילת בשר, מכל מקום באכילת הדם בולטת האכזריות, שכן דם החיה דומה לדם האדם, ובו נקשרת עיקר חיותו של בעל החיים. ואמנם דם דג מותר באכילה, והטעם לכך, שהדג הוא מין חי ירוד יותר, וממילא צערו ורגשותיו פחות מפותחים, ולכן לא הוזהרנו שלא לשתות מדמו. וכן נצטוונו מצווה מיוחדת לגבי חיות ועופות, והוא לכסות את דמם לאחר שחיטתם. הטעם לכך משום שיש אכזריות באכילת בשר בעוד הדם שפוך על הארץ, וכן בכיסוי הדם ישנו ביטוי לבושה הפנימית, על שאנו נאלצים לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מבשרם (החינוך קפ"ז. חזון הצמחונות והשלום י"ד). עוד נצטוונו שלא לשחוט בהמה וולדה ביום אחד, ושוב הטעם הפשוט הוא, שאף שמן הדין מותר לשחוט בהמה כדי לאוכלה, מכל מקום לשחוט ביום אחד את האם ואת ולדה, זוהי אכזריות יתירה (החינוך רצ"ד). וכן ישנו חשש שהשוחט ישחט את הוולד בפני אימו או להיפך ועל ידי כך ירבה צערם מאוד (מורה נבוכים ח"ג מ"ח). כל מילה נוספת מיותרת >>> The National Geographic - Eye of the Leopard - 2006 הרי לנו, שאף שהתורה התירה לנו לאכול בשר, רצתה למנוע אותנו מלהדרדר על ידי כך לאכזריות ואטימות כלפי צערם של בעלי החיים, ועל כן הדריכה אותנו בכמה מצוות שלא להגדיל את צערם. בכל בהמה כשרה העורק השדרתי אינו מגיע ל"מעגל ויליס" אלא מתעקם אל ה"עורק התרדמני" , כך שבחיתוך השחיטה יורד לחץ הדם במהירות וכאמור גורם לבהמה לאבד הכרתה מיידית והיא אינה חשה כל כאב לפני מותה, ואין נגרם לה צער. רשת פלאים (Rete mirabile) רשת הפלאים היא מבנה של עורקים וורידים הנמצאים קרוב מאוד אחד לשני. את רשת הפלאים ניתן למצוא בחלק מבעלי החוליות, והיא מבוססת על כך שדם זורם בתוכה בכיוונים מנוגדים. רשת הפלאים מאפשרת העברת חום, יונים וגזים דרך דפנות כלי הדם, כך שזרימות הדם המנוגדות זו לזו בכיוונן בתוך הרשת שומרות על הפרש טמפרטורה קבוע, או על ריכוזים קבועים של גזים ומומסים. העקרון ההנדסי נקרא מנגנון זרימה נגדית. יעילות הרשת נקבעת בעיקר לפי הקלות שבה יכולים חום, יונים וגזים לעבור בין כלי הדם. הרשת יעילה ביותר בהעברת גזים וחום. יעילות ההעברה פוחתת עבור יונים קטנים, וקטנה בהרבה עבור חומרים אחרים כתלות בגודלם, כאשר חומרים קטנים יותר יעברו בקלות יתרה מחומרים גדולים. מעגל ויליס (Circle of Willis) מעגל העורקים של המוח הגדול הוא טבעת של עורקים המספקים דם למוח הגדול (צרברום). המעגל קרוי על שם הרופא האנגלי תומאס ויליס (1621–1673). עורק תרדמני (Common Carotid Artery) העורק התרדמני (עורק התרדמה, עורק הראש. TA: Arteria carotis) הוא עורק ראשי המספק דם לראש ולצוואר, ישנם שני עורקי תרדמה הממוקמים בשני צדי הצוואר. עורק זה נקרא באנגלית Common Carotid Artery כאשר Common מתייחס לעובדה שהוא מתפצל בהמשך לעורק חיצוני ולעורק פנימי: 1. העורק התרדמני החיצוני (The External Carotid Artery) - הקדמי והמידאלי יותר מבין שני הפיצולים. 2. העורק התרדמני הפנימי (The Internal Carotid Artery) - האחורי והלטרלי יותר מבין שני הפיצולים. התהוותו של העורק אינה סימטרית. בצד שמאל מתפצל העורק ישירות מקשת אבי העורקים (Aortic arch), בתור העורק התרדמני השמאלי (Left Common Carotid) - לצד העורק התת-בריחי השמאלי המספק דם לכל הגפה העליונה השמאלית. מצד ימין לעומת זאת, המצב שונה. גם מצד ימין ישנה אספקת דם לראש ולצוואר וכן לגפה העליונה הימנית, אך הפעם שני העורקים הללו אינם מתפצלים ישירות מקשת אבי העורקים, אלא מתפצלים מעורק משותף. לחץ הדם הסיסטולי המינימלי הדרוש על מנת שנוכל להרגיש את הדופק בעורק התרדמה הוא 60 בלבד, לכן נוח לבדוק דופק בעורק התרדמה. היפוקסיה היפוקסיה (באנגלית: Hypoxia) הוא מצב פתולוגי של חוסר חמצן בתאי הגוף עקב חסימה של אספקת חמצן לגוף. המילה "היפוקסיה" נגזרת מן המילה: apoxemia, שמשמעותה היא: חוסר כללי של חמצן בדם. מצב של מחסור בחמצן ברקמת גוף העשוי להופיע בגלל לחץ אטמוספירי נמוך בגבהים, או חוסר מוחלט בנגישות לחמצן מחקרו של ד``ר נורברטו קליין הנה תמצית מחקרו של ד``ר נורברטו קליין- רופא וטרינר, על השחיטה, כפי שהובא בספרו של הרב זמיר כהן, ``המהפך``. אפשר לראות בהרחבה את מאמרו המורחב של הרב זמיר כהן בספר המהפך עמודים 154 -159 בארצות אירופה ניסו לא פעם לאסור את השחיטה היהודית. הימום הבהמה לפני הטביחה היא השיטה המקובלת בעולם, ולטענתם השחיטה היהודית הינה אכזרית. לאור עיסוקי בוטרינריה, ערכתי מחקר בספרות המקצועית על נושא השחיטה ומניעת צער בעלי-חיים. להלן מובאת תמצית המחקר שמוכיח כי השחיטה על פי ההלכה היהודית הינה ההומאנית ביותר, וחסרת כל כאב. תחושת כאב בנוגע לתחושת כאב חיצוני, כפי שנוכחתי מניסיוני האישי, חתך חד, כירורגי, אינו מורגש, כי לוקח זמן למוח להבין, לעבד ולשדר את תחושת הכאב, אם הוא בכלל מגיע לכך. פעמים רבות חתך זה אינו מורגש, ורק הדם הניגר ממנו מעיד על קיומו. לגבי כאב פנימי, אתייחס לשתי תגליות מדהימות: 1. איבוד הכרה מיידי שלוש שיטות חוקרות את אספקת הדם ותגובת המוח: - מדידת גלי המוח (EEG) - החדרת חומר ניגודי לכלי הדם (Angiography) - מדידה על ידי מנומטר איבוד החמצן בעקבות השחיטה משפיע בראש ובראשונה על המוח, ששובת מפעילות בתוך מקסימום 2 שניות. (לאחריו, האיבר הסובל מחוסר אספקת הדם הינו הלב, שממשיך לפעול באופן עצמאי ללא פעילות מוחית. כלומר, הלב יכול לקיים פעילות עצמאית מכיוון שמערכת העצבים שולטת אך ורק על מהירות קצב הלב ועוצמתו). בנוסף, המוח מהווה 2% בלבד ממשקל הגוף. למרות זאת, מקבל הוא 20% מכמות הדם שמוזרמת מן הלב. באופן כללי, רוב אספקת הדם מגיעה אליו דרך עורקי הקרוטיד וחלק קטן יותר דרך העורקים החולייתיים. כלי דם אלו מגיעים לאזור שנקרא Rete Mirabile (בבעלי-חיים) או Circle of Willis (באדם), ואשר מהווה כעין תחנה מרכזית בה מתערבב הדם, ומשם מתפזר לכל חלקי המוח ובעיקר ל-Cortex, החלק של המוח שאחראי לתודעה. אזור ה-Rete Mirabile הינו בעל משמעות ובא לידי ביטוי כאשר נסתם אחד מכלי הדם. במקרה זה עדיין יסופק דם למוח ע``י כלי דם אחר. בתהליך השחיטה לעומת זאת, לא יקבל המוח אספקת דם מכיוון שהוא יזרום כל-כולו החוצה בעקבות הפרש הלחצים שנוצר, ולכן גם הדם הזורם בעורקים החולייתיים יזרום החוצה דרך חתך השחיטה בעורק הקרוטיד. איבוד ההכרה חל כאן בתוך לא יותר משתי שניות, היות והמוח לא יכול להמשיך לפעול בגלל חוסר חמצן, החל עם איבוד דם מינימאלי. חשוב להזכיר כי קצב איבוד הדם הוא כזה, ש-33% מהכמות הכללית של הדם בגוף יוצא תוך 30 שניות ו-50% תוך 60 שניות. בנוסף, תופעת הפרפור לאחר שיטת הבהמות קשורה לפעילות האנזימטית בסיבי השרירים בעקבות מחסור בחמצן, ומחסור ב-ATP שמהווה מקור אנרגיה בתא, וכתוצאה מכך, חוסר יכולת בספיגת הסידן התוך-תאי. כלומר, הסידן הנותר בתא תורם להתכווצויות סיבי השרירים בצורה בלתי הפיכה עקב המחסור באנרגיה תוך-תאית. 2. אספקת הדם למוח בחיות המותרות למאכל על פי ההלכה בחיות המותרות למאכל על-פי היהדות, כגון מעלי הגירה ועופות למיניהם, העורקים החולייתיים מתגלים כפחות מפותחים ואף אינם מגיעים ל-Rete Mirabile. כלומר, הם מתנקזים לעורק הקרוטיד. הדבר מודגש מאוד בכבשים שם העורקים החולייתיים מנוונים לגמרי, ואינם יעילים לצורך אספקת דם. בחיות שאינן מותרות למאכל, לעומת זאת, העורקים החולייתיים מספקים דם למוח בצורה אקטיבית. לדוגמה, הסוס, הכלב, החזיר וגם גוף האדם דומים מאוד במבנה העורקי המתואר. בסוס ובכלב ה-Rete Mirabile מנוונת יחסית, והעורקים החולייתיים מספקים דם שיירות לבסיס המוח. בחיות לא-כשרות אלו, אם כן, העורקים החולייתיים נכנסים לאזור המוח ומספקים כמות דם נכבדה. משמע שאיבוד ההכרה בזמן השחיטה בחיות אלו יארך יותר זמן, וניתן אולי לייחס להן סבל מסויים בזמן שחיטה. לסיכום: בחיות הכשרות, שחיטה תקינה לא מלווה בכאב וצער לבהמה עד כאן המחקר. מקורות: - אתר הידברות http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=40466 - אתר פניני הלכה http://ph.yhb.org.il/09-10-05/ - en.wikipedia.org |