מהן אבני אלגביש?

רכזתי כאן מלא מקורות שונים העוסקים באבני אלגביש ותיאורם - אנו נראה שבחלק מהמקורות הם מופיעים תחת הביטוי "אבנים גדולות" "אבני הקרח" או "אבני אלגביש" שנופלים מהשמים בצורת מטר אש

מסכת ברכות דף נד,א-ב

תנו רבנן:

הרואה:

[1] מעברות הים
[2] מעברות הירדן
[3] מעברות נחלי ארנון
[4] אבני אלגביש במורד בית חורון
[5] אבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל
[6] אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק
[7] אשתו של לוט
[8] חומת יריחו שנבלעה במקומה

על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום!

[1] בשלמא מעברות הים

דכתיב: "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה" (שמות יד כב)

[2] מעברות הירדן

דכתיב: "ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן" (יהושוע ג יז)

[3] אלא מעברות נחלי ארנון מנלן?

דכתיב: "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה" (במדבר כא יד)

תנא: 'את והב בסופה' - שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו קא חלפי ישראל - אתו אמוראי

עבדי להון נקירותא וטשו בהון, אמרי: כי חלפי ישראל הכא - נקטלינון!

ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו

כיון דאתא ארון - אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון, ונחת דמייהו לנחלי ארנון

כי אתו את והב - חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה

היינו דכתיב: "ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב" (במדבר כא טו)

[4] אבני אלגביש

מאי 'אבני אלגביש'?

תנא: אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש:

עמדו על גב איש - זה משה

דכתיב: "והאיש משה עניו מאד" (במדבר יב ג)
וכתיב: "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה" (שמות ט לג)

ירדו על גב איש - זה יהושע

דכתיב: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" (במדבר כז יח)
וכתיב: "ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות" (יהושוע י יא)

[5] אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל

גמרא גמירי לה, אמר:

מחנה ישראל כמה הוי? - תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו!

אזל, עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה, ונחית בצואריה
הוה בעי למשלפה - משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו

דכתיב: "שני רשעים שברת" (תהילים ג ח)

וכדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש:

מאי דכתיב 'שני רשעים שברת'? אל תקרי 'שברת' אלא 'שרבבת'

משה כמה הוה? - עשר אמות

שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור עשר אמין - ומחייה בקרסוליה וקטליה.

[6] אבן שישב עליה משה

דכתיב: "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה" (שמות יז יב)

[7] אשתו של לוט

שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (בראשית יט כו)

[8] חומת יריחו שנבלעה

דכתיב: "ותפול החומה תחתיה" (יהושע ו כ)

אבני הברד (שמות פרק ט יח-כו)

יח	הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה
יט	ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו
כ	הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים
כא	ואשר לא שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה
כב	ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים
כג	ויט משה את מטהו על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים
כד	ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי
כה	ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר
כו	רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד

אבני הברד - אבנים גדלות מן השמים (יהושוע פרק י ח-כז)

ח	ויאמר יהוה אל יהושע אל תירא מהם כי בידך נתתים לא יעמד איש מהם בפניך
ט	ויבא אליהם יהושע פתאם כל הלילה עלה מן הגלגל
י	ויהמם יהוה לפני ישראל ויכם מכה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית חורן ויכם עד עזקה ועד מקדה
יא	ויהי בנסם מפני ישראל הם במורד בית חורן ויהוה השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים עד עזקה וימתו רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב
יב	אז ידבר יהושע ליהוה ביום תת יהוה את האמרי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון
יג	וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים
יד	ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע יהוה בקול איש כי יהוה נלחם לישראל
טו	וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה
טז	וינסו חמשת המלכים האלה ויחבאו במערה במקדה
יז	ויגד ליהושע לאמר נמצאו חמשת המלכים נחבאים במערה במקדה
יח	ויאמר יהושע גלו אבנים גדלות אל פי המערה והפקידו עליה אנשים לשמרם
יט	ואתם אל תעמדו רדפו אחרי איביכם וזנבתם אותם אל תתנום לבוא אל עריהם כי נתנם יהוה אלהיכם בידכם
כ	ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה גדולה מאד עד תמם והשרידים שרדו מהם ויבאו אל ערי המבצר
כא	וישבו כל העם אל המחנה אל יהושע מקדה בשלום לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשנו
כב	ויאמר יהושע פתחו את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים האלה מן המערה
כג	ויעשו כן ויציאו אליו את חמשת המלכים האלה מן המערה את מלך ירושלם את מלך חברון את מלך ירמות את מלך לכיש את מלך עגלון
כד	ויהי כהוציאם את המלכים האלה אל יהושע ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את רגליהם על צואריהם
כה	ויאמר אליהם יהושע אל תיראו ואל תחתו חזקו ואמצו כי ככה יעשה יהוה לכל איביכם אשר אתם נלחמים אותם
כו	ויכם יהושע אחרי כן וימיתם ויתלם על חמשה עצים ויהיו תלוים על העצים עד הערב
כז	ויהי לעת בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וישלכם אל המערה אשר נחבאו שם וישמו אבנים גדלות על פי המערה עד עצם היום הזה

אבני אלגביש (יחזקאל פרק לח יח-כג)

יח	והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי
יט	ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל
כ	ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול
כא	וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה
כב	ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו
כג	והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהוה

אבני אלגביש (יחזקאל פרק יג ח-טז)

ח	לכן כה אמר אדוניי יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאום אדוניי יהוה
ט	והייתה ידי אל הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא ייכתבו ואל אדמת ישראל לא יבואו וידעתם כי אני אדוניי יהוה
י	יען וביען הטעו את עמי לאמור שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל
יא	אמור אל טחי תפל וייפול היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תיפולנה ורוח סערות תבקע
יב	והנה נפל הקיר הלוא ייאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם
יג	לכן כה אמר אדוניי יהוה וביקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שוטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה
יד	והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני יהוה
טו	וכיליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו תפל ואומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו
טז	נביאי ישראל הניבאים אל ירושלים והחוזים לה חזון שלום ואין שלום נאום אדוניי יהוה

מדרש תנחומא (פרשת וארא טז)

באותה שעה אמר פרעה הרשע: ה' הצדיק, העתירו אל ה' ואני משלחן.
אמר לו משה: כך אמרת במכה הראשונה והתפללתי ולא שלחתם. למתי אעתיר לך ולעבדיך?
השיבו פרעה: חטאתי לה' אלהיכם ולכם, עכשיו אני משלחן.
כששמע משה כך, ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה'.
ומטר לא נתך ארצה, תלאן ברפיון.ואימתי ירד? בימי יהושע על האמורים,
שנאמר: וה' השליך עליהם אבנים גדולות וגו' (יהושע י יא).
והשאר שהיו בשמים, ירדו על גוג ומגוג [לימות המשיח]
והקולות היו תלוין. ואימתי ירדו? בימי אלישע על מחנה ארם,
שנאמר: וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס וגו' (מלכים ב ז ו)

סדר רבה (פרשת בראשית מו)

- נהרות של להבה מקיפין את ים של אש
- עננים גדולים מקיפין את נהרות של להבה
- עבי קל מקיפין את העננים הגדולים
- אבני אלגביש מקיפין את אבני ברד

רש"י (פרשת שמות ט כד)

ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד: נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם.

שאלה - כיצד אומר רש"י לאור כל הנ"ל (בשם חז"ל) שהברד הוא מים? הרי כבר נאמר באופן מפורש שמדובר באבנים.
תשובה - כל אותם אסטרואידים שמסתובבים בחלל, עשויים כמעט לגמרי מקרח, דהיינו מים קפואים!

כיום המטאורים מתוארים מבחינה מדעית כגושים של קרח ואבק: "We Now know that comets are lumps of ice and dust"
Comet nuclei range from a few hundred meters to tens of kilometers across and are composed of loose collections of ice, dust, and small rocky particles.

כעת ניתן להבין למה רשום בחלק מהמקומות אבנים גדולות ובחלק אחר אבני הברד ולמה ישנו את האש שמתלקחת עם הברד שזה הכניסה לאטמוספרה
וכך נפתרה גם הקושיה האחרונה על הדברים.

מסכת פסחים דף קי"ח ע"ב

הדבר המיוחד שמדובר במלחמת סיסרא, מוזכר בשירת דבורה:

"מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא" (שופטים ה כ)

ובהמשך נאמר שם:

"אורו מרוז אמר מלאך יהוה ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים" (שופטים ה כג)

מסכת סנהדרין דף צ"ו ע"א

שם מובא המלחמה של אברהם אבינו בארבעת המלכים

"שנלחמו בשבילו (בשביל אברהם אע"ה) כוכבי לילה, כמו שעשו בשביל ברק (בזמן דבורה הנביאה)".

כי אתא סיסרא (כשבא סיסרא), אתא עלייהו בדקרי דפרזלא (בשריונות של ברזל).
הוציא הקדוש ברוך הוא עליהם כוכבים ממסילותם דכתיב: "מן שמים נלחמו הכוכבים".
כיון דנחיתו (ירדו/נפלו) כוכבי שמים עלייהו (עליהם), אקדירו הני דקרי דפרזלא (הרתיחו את שריונות הברזל הללו).
נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו (ירדו להתקרר ולשטוף עצמם) בנחל קישון.

מדרש אגדת בראשית

וחז"ל מסבירים שאותם הכוכבים הם שלוחיו של הקב"ה:

מי יוכל לעמוד בזעפו? בשלוחיו אין אדם יכול לעמוד, ובזעפו אתם יכולין לעמוד?!
…הכוכבים שלוחיו, שמא יכול סיסרא לעמוד כנגדן?!

שנאמר: "מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא".

ספר הזוהר הקדוש - פרשת ואתחנן - מאמר אורו מרוז - אותיות קע"ט עד קפ"ג

אות	לשון הזוהר	לשון הקודש
קעט	פתח רבי אחא ואמר: אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. ת"ח, האי קרא רזא הוא ברזין עלאין. בשעתא דמלכא קדישא מסר ביתיה בידא דמטרוניתא כל זיינין ורומחין ובליסטראות דיליה אפקיד בידהא וכל אינון מגיחי קרבא דיליה אפקיד עמה. הה"ד, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגיבורי ישראל והא אוקמוה, וכדאגח קב"ה קרבא, באינון גבורין מגיחי קרבא דקאמרן אגח, ואינון אקרון מלומדי מלחמה.	פתח רבי אחא ואמר: אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. בוא וראה מקרא זה סוד הוא בסודות עליונים. בשעה שהמלך הקדוש מסר ביתו ליד המלכה כל כלי זיין ורמחים ומרגמות שלו, הפקיד בידיה וכל אלו עושי מלחמה שלו הפקיד עמה. זה שנאמר, הנה מטתו שלשלמה, ששים גבורים סביב לה מגיהורי ישראל וכבר העמידוהו. וכשעושה הקב"ה מלחמה, עושה באלו הגבורים עושי מלחמה שאמרנו. והם נקראים מלומדי מלחמה.
קפ	כתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא וגו’. ותנן, בהאי שעתא דאתנדיבו ישראל לגלאה רשימא קדישא בבשרהון, כדין האי חרב נוקמת נקם ברית, כנש כל חילא דיליה, וכל זיינין, וכל אינון מגיחי קרבא, לאגחא קרבא עמיה דסיסרא. וכוכבייא הוו אושדין נורא מלעילא. ואמר רבי שמעון: כל כוכב וכוכב אית ליה שמא בלחודוי וכלהו בשמהן אקרון.	כתוב מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם, נלחמו עם סיסרא וגו’. ולמדנו בשעה ההיא שהתנדבו ישראל לגלות רושם הקדוש בבשרם (פריעת מילה), אז החרב הזו שנוקמת נקם ברית, כינסה את כל החילות שלה, וכל [כלי] זיינים (התחמושת), וכל אלו עושי מלחמה (הלוחמים), לעשות מלחמה עם סיסרא. והכוכבים היו שופכים אש מלמעלה. ואמר רבי שמעון: לכל כוכב וכוכב יש לו שם לחוד, וכולם בשמותם נקראו.
קפא	אמר לון קב"ה אתעתדו לנקמא נוקמא דבני. תרי נוקמי אנא זמין לאתפרעא מנייהו חד נוקמא דשית מאה רתיכין דאוזיף ליה לרברבא דמצראי בגין לאגחא קרבא בהו בישראל דכתיב: ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וחד נוקמא דבני דעאקו להו עד השתא ובגין כך אתדנו בתרין דינין חד במייא וחד באשא במייא דכתיב נחל קישון גרפם. באשא דכתיב הכוכבים ממסלותם.	אמר להם הקב"ה [אל הכוכבים] התכוננו לנקום נקמת בני. שתי נקמות אני עתיד לפרוע מהם נקמה אחת של שש מאות הרכב שהשאיל לו לשר של מצרים כדי שיעשו מלחמה בישראל ככתוב: "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים" ונקמה אחת של בני, שהצירו להם עד עכשיו ומשום כך נידונו בשני דינים: אחד במים, ואחד באש במים, ככתוב: "נחל קישון גרפם". באש, ככתוב: "הכוכבים ממסילותם".
קפב	ובאינון ככבייא אית ככבא חד דלא אתא לההוא נוקמא ואתלטיא לעלמין דכד שארי לאנהרא אתאן שאר ככבייא ובלעין ליה ולכל סיעתא דיליה ואתאבידו כלהו כחדא כד"א: אורו מרוז אמר מלאך ה’ וכי רשות אית למלאכא בהאי אלא דא הוא מלאך דכתיב ביה: ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל ודא הוא דכל קרבין דיליה אינון.	ובאלו הכוכבים יש כוכב אחד שלא בא לנקמה ההיא, וקולל לעולמים שכשהוא מתחיל להאיר באים שאר הכוכבים ובולעים אותו ואת כל חבורתו, ונאבדים כולם כאחד כמו שכתוב: אורו מרוז, אמר מלאך ה’ וכי יש רשות למלאך לעשות כך?! אלא שזהו מלאך שכתוב בו: ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וזה הוא שכל הקרבות שלו הם.
קפג	כי לא באו לעזרת ה' כד נפקו ישראל ממצרים. לעזרת ה' בגבורים, האינון ששים גבורים כד אזדמנו קרבא עם סיסרא. ודא מלאך, רזא דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה. ועל דא אמר מלאך ה' ודא הוא דכתיב: המלאך הגואל אותי וגו' והא אורמוה חבריא. ודא זמינא למהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי. ובדא יתרבי שמא קדישא. ובדא זמין קב"ה לאתפרעא מעמין עכו"ם. ועל דא כתיב: והתגדלתי והתקדשתי וגו' אזלו עד דמטו לגביה דרש כיוון דחמא לון אמר ר"ש הא שכינתא הכא ודאי צריכין אנן למחזק טיבו לאנפי שכינתא.	כי לא באו לעזרת ה' כשיצאו ישראל ממצרים. לעזרת ה' בגבורים, הינם ששים גבורים שנזדמנו לקרב עם סיסרא. ומלאך זה, סוד שכל הדינין וכל המלחמות של המלך ברשותו. ועל זה אמר מלאך ה' וזה הוא שכתוב: המלאך הגואל אותי וגו' וכבר העמידו החברים. ו[מלאך]זה עתיד להיות עליון ויקר לעתיד לבוא ובזה יתגדל השם הקדוש. ובזה עתיד הקב"ה להפרע מעמים עכו"ם. ועל זה כתוב: והתגדלתי והתקדשתי וגו' הלכו עד שהגיעו אצל רבי שמעון כיון שראה אותם אמר רבי שמעון: השכינה כאן. ודאי צריכים אנו להחזיק טובה לפני השכינה.